מאת: אורית סופר 2008 © כל הזכויות שמורות

או - למה כדאי להעדיף מנשא ולהשתמש בו כמה שיותר

מאת: טליה שק אופק

נשיאת תינוקות בתרבויות מסורתיות ואצל קרובי משפחה בממלכת החי

אם נרכיב לרגע משקפים דרוויניסטיות נוכל להבחין שגם בעולם החי קיימת התופעה של נשיאת הצאצאים קרוב וצמוד לגוף שאמור לחמם, להזין ולהגן מפני סכנות. גורי הלמור הצעירים, למשל, נצמדים לבטן אמם במשך שבועיים תמימים מיום היוולדם. בהמשך יעברו הגורים אל גב האם ויאחזו בה עד שישיגו עצמאות מוחלטת. דוגמא נוספת ניתן למצוא אצל קופי הבבון החיים בקבוצות חברתיות מורכבות בהן הזכרים והנקבות כאחד מתגייסים לשאת את הצאצאים, להגן ולטפל בהם. הנשיאה, שבמהלכה צאצאי הבבון הצעירים מתוודעים אל אורחות החיים, נמשכת כשנתיים!
גם נקבת הטמרין הזהוב נושאת את הצאצא על בטנה מרגע היוולדו. לאחר כשלושה שבועות האב ופרטים אחרים בקבוצה ירתמו לשאת אותו ולדאוג לכל צרכיו ואף יקפידו להביאו אל האם כדי שזו תניק אותוⁱ.

גם בימינו במקומות רבים בעולם, עדין ממשיכים מסורת נשיאה של אלפי שנים.
בכל רחבי אפריקה, אסיה ואמריקה ניתן לראות נשים עובדות כאשר תינוקן קשור על גבן, שקט ומאושר.
בבאלי שבאינדונזיה נהוג לשאת את התינוקות ברצף, לאורך כל 105 הימים הראשונים לחייהם. הם מועברים מאדם לאדם מבלי שיגעו באדמה. התינוק יונח על הקרקע לראשונה רק לאחר טקס מיוחד שיערך בתום שלושת החודשים. ההנחה הבסיסית היא שקרבה פיזית הכרחית לתינוק כדי שירגיש בטוח ומוגן בסביבתו החדשה ושתחושות אלו ילוו אותו בהמשך חייו.

יתרונות בנשיאת תינוקות

עם זאת, לנשיאה יתרונות נוספים מלבד התועלת הרגשית. מחקרים מראים כי תינוקות בני שבט הגאנדה שבאפריקה המזרחית נישאים על גבי אמם לאורך כל שעות היום ועדיין מסוגלים לעמוד וללכת לפני בני גילם האמריקאיםⁱⁱ. החששות המערביים בדבר נשיאה מתבדים לנוכח העובדה כי גם בבגרותם ניחנים בני יבשת אפריקה ביכולות פיזיות העולות על אלו של בני המערב.

שטף הגירויים התחושתיים, הויזואליים והשמיעתיים המתלווה לנשיאה מהווה יתרון נוסף המיוחס לנשיאת תינוקות. מחקרים רבים מתייחסים לתרומת הנשיאה להתפתחות הקוגניטיבית והשפתיתⁱⁱⁱ:
תינוק שנישא במנשא חשוף יותר למראות וקולות משתנים.
נקודת מבט גבוהה מאפשרת חשיפה מגוונת למרחב הסביבתי והכרות עם עולם המבוגרים.
קולות ושיחות שנשמעים מקרוב משפיעים על תחושת שייכות ומלווים את התינוק במסע ההכרות עם המציאות החדשה.
השפעה חיובית מיוחסת גם להדהוד פעימות הלב המוכר עוד מתקופת השהות ברחם. קצבן המוכר של הפעימות, החום האנושי והעיטוף מעניקים תחושת ביטחון אשר אין לה תחליף. תחושת זו שמעניק המנשא מאפשרת יותר זמן של "ערנות שקטה", מצב שנתפס כאופטימאלי לקליטה וללמידה.

השפעת הנשיאה על הבכי והתזונה

מחקר שנעשה ב1986 על 99 תינוקות, הראה שנשיאת תינוק במשך שלוש שעות ביום לפחות מפחיתה את בכי התינוק ב43% במשך היום וב51% במשך הלילה. באותו המחקר הוכח שתינוקות הנשאים במנשא ניזונים לעיתים קרובות יותר^iv. אין ספק ששעות הבכי שנחסכות הופכות לזמן איכות של הסתגלות לעולם החדש ולמידה של מיומנויות חיוניות, ולא פחות חשוב, ההורות הופכת לחוויה רגועה ונעימה יותר.

הסתגלות ותקופת מעבר

נשיאת התינוק היא המעבר הטבעי ביותר, הן עבור התינוק והן עבור הוריו, מתקופת השהות ברחם אל החיים החדשים שמחוצה לו. במחקר שנערך בקרב נשים אמריקאיות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך הוכח שאמהות שנשאו את תינוקן בשלושת חודשי חייו הראשונים הגיבו אליו ברגישות רבה יותר מחברותיהן שהשתמשו בכיסאות פלסטיק כדוגמת ה"סל-קל" וה"טרמפולינה".
ההשפעה החיובית לא נעצרה בגיל 3 חודשים. גם לאחר עשרה חודשים, עדיין נשמר קשר רגשי הדוק בין אותם תינוקות ואמהותיהם שבא לידי ביטוי לא רק בהפגנת חיבה יתרה אלא גם בתחושה הדדית של ביטחון פיזי ורגשי^v.
חשוב להדגיש שנשיאת התינוק לא רק מחזקת את הקשר בינו לבין הוריו, אלא גם תורמת רבות לביטחונם העצמי של ההורים בכל הקשור במסוגלותם להעניק טיפול ראוי.

פגים ומגע

תרומה גדולה להבנת החשיבות שבנשיאת תינוקות ובמגע פיזי רציף מהווה הניסיון הרב והמוצלח בטיפול בפגים המכונה גם "טיפול קנגרו". השיטה המדהימה התפתחה בלא אחרת מאשר מחלקת יולדות בבית חולים מחוּסר אמצעים בגואטמאלה. מחסור באינקובאטורים הוביל לשימוש בגוף ההורה כמקור החום. בעידוד האחיות, הכניסו האמהות את התינוקות אל מתחת לבגדיהן וגילו לתדהמתן שמצבם של הפגים משתפר פלאים וקצב גדילתם מהיר^vi מזה של חבריהם באינקובאטורים. עקב השיפור במצבם, גם השחרור מבית החולים היה מהיר יותר.

חסכים במגע ותוצאותיהם

לנשיאת התינוק יש יתרון גדול גם מבחינה רגשית. כיום ידוע שלמגע רך וקשוב השפעה חיובית משמעותית ביותר על התפתחות אמוציונאלית והתנהגות חברתית. מחקרים רבים מראים שחסכים במגע אנושי בשלבי ינקות מוקדמים קשורים בקשר הדוק להתנהגות אלימה ופשיעה אצל מבוגרים. המחקרים האחרונים תומכים בהשקפה שהימנעות ממגע פיזי בעיקר בתקופת הינקות, היא המרכיב העיקרי בהתפתחות התופעה.
כמובן, גם בילדות ובתקופת ההתבגרות, יש למגע ולהנאה הפיזית תפקיד מכריע בעיצוב האישיות. על פי אותם מחקרים, המגע הוא החוש החשוב ביותר להתפתחות תקינה.

מחקר אנתרופולוגי אשר בחן 49 תרבויות שונות, הראה שב 36 מהן קיימת התאמה בין טיפול רוחש חיבה בתקופת הינקות לבין העדר אלימות. בדיקות מעבדה הוכיחו שקיימים יחסי גומלין בין המרכזים במוח האחראיים על העונג לבין אלו האחראיים על אלימות^vii. פעוטות שלא טופלו כראוי ושלא נהנו מחום אנושי, נצפים לעיתים קרובות מנענעים עצמם במשך שעות ומגיבים בהתפרצויות זעם אלימות לכל סוג של מגע. באותו אופן, מבוגרים שמרכזי ההנאה במוחם פגומים, עשויים להפיק עונג מפעילויות אלימות בחיפושם אחר גירוי חלופי^viii .
הגוף החי זקוק למגע רך ומנחם שיהדהד תחושות קבלה והגנה שמקורם עוד בתקופת השהות ברחם. גוף הצמא למגע שלא יודע לזהות את הצורך או איך לבטאו במילים, עלול למצוא עצמו בוחר באחד הקטבים המסוכנים של אותו הצורך: אלימות, מיניות המתגלמת בצורתה המעוותת, דיכאון או הפרעות פסיכו-פיזיות אחרות.

השפעת תרבות הנשיאה על האלימות בחברה

מוחו וגופו המתפתחים של התינוק ישקפו לאורך חייו את הסביבה החושית-רגשית בה הוא גדל. קיומו של קשר חם ומטפח או העדרו מעצב, בשלב מוקדם ביותר, את הפרשנות הניתנת לעולם ע"י התינוק כמקום שקט, נעים ומלא אהבה או לחילופין עוין, מכאיב ואלים.
המין האנושי הוא ללא ספק המין האלים ביותר. הוא מפעיל אלימות כלפי בנות מינו וצאצאיו יותר מכל מיני היונקים האחרים החיים על פני כדור הארץ.
למה קרובי משפחתנו השימפנזים מסוג בונבו או פיגמי, שבינינו לבינם מפריד רק כ-1% של שוני גנטי, הם יונקים כה שקטים ומלאי חיבה? למה לא נצפתה מעולם קופה בסביבתה הטבעית הפוגעת בתינוקה במתכוון?
יתכן שהתשובה, לפחות בחלקה, תתבהר לאור העובדה ששימפנזה תינוק צמוד לאימו לתקופה ארוכה. בסביבות גיל 4 הוא נגמל מיניקה אך נשאר עם אימו עוד מספר שנים עד הגעתו לבגרות (בסביבות גיל 10-11). בהסתמך על כך שטרם זוהה גן האחראי לאלימות, ככל הנראה, לפחות חלק מההסבר נעוץ באופן גידול התינוקות, לאורך מיליוני שנים, החל משלב הינקות ועד לגיל ההתבגרות, והשפעתו על עיצובו הפיזי של מבנה המוח, דהינו על תהליכים חשיבתיים והתנהגותיים^ix.

הורות בעידן המודרני

אובדן הידע המסורתי והפערים העצומים שנפערים בין הדורות הם חלק מהגורמים לכך שמשימות גידול הילדים וחינוכם הופכות מאתגרות ומבלבלות יותר ויותר. לאט לאט אנו מתרחקים מגוף הידע שנצטבר ברבות השנים ואף יותר מכך מאבדים את יכולת ההקשבה לאינטואיציה, להנחיות הפנימיות הטבועות בנו.
הגישות החינוכיות המקיפות אותנו לרוב סותרות זו את זו, ולעיתים פשוט נדחקות הצידה כדי לפנות מקומן לתיאוריות חדשות ומעודכנות יותר. נוכח שפע של אינפורמציה, אנו מוצאים עצמנו נבוכים אל מול שטף המידע שמעמיד אותנו על טעויותינו, ולעיתים אף מאבדים את האמונה ביכולותינו לתפקד כהורים.

תפיסות אופנתיות, אמונות וקונספציות הן דבר חולף ומשתנה אך לא כך הדבר בכל מה שנוגע לגוף ולאינסטינקט הבסיסי כ"כ והוא הצורך במגע.
אל לנו להתעלם מכך שהגוף יודע ותמיד ידע שהוא צריך מגע בכדי לשרוד ולהתפתח, ממש כפי שהוא זקוק למזון פיזי ורוחני.
המגע, בעיקר אצל תינוקות, מאשר את עצם קיומנו ומלמד אותנו את הגבול הפיזי והמנטאלי שבין גוף לגוף.
המגע האנושי מלמד מידות נכונות של קרבה ומרחק, מלמד על רגישות והקשבה ומלמד, על כל המשתמע מכך, על עצם קיומו של הזולת כישות נפרדת.
חשיבותו של המגע הפיזי ברורה מעל לכל ספק ומקבלת ביטוי בכל פעם שהתינוק מושיט זרועותיו אלינו בתקווה שנבין ונענה, באופן הכי ישיר וראשוני. יש תינוקות שיזדקקו ליותר מגע ותשומת לב מאחרים, אבל אל לנו לשכוח או לערער על כך שמטבעם, תינוקות הם סקרניים וחקרניים, ובשלב זה או אחר, כאשר ירגישו בשלים לכך, הם ינתבו את דרכם אל-עבר העצמאות. עד אז, יהיה נבון מצידנו לאפשר להם, לפחות עד כמה שניתן, בסיס יציב של קבלה, שייכות ובעיקר אהבה ללא תנאי.

המאמר נכתב ע"י טליה שק-אופק, יצרנית מנשא "טליה", יוני 2008, ירושלים.