בעת השימוש במנשא לתינוק יש להקפיד על מספר כללים פשוטים כדי שהשימוש יהיה לא רק נעים ורב תועלת, אלא גם בטוח.

עבור תינוקת בחודשי החיים הראשונים:

פנים גלויות
בכל תנוחת נשיאה, אסור שבד או חפץ יכסה את פני התינוק. כיסוי פנים עלול להפריע לנשימה חופשית של התינוק.
בדיקה מומלצת: הצמידו את בד המנשא על פיכם ואפכם ונסו לנשום דרכו.

סנטר רחוק מהחזה
אסור שהתינוק יהיה מעורסל כך שסנטרו מהודק לחזהו משום שתנוחה זו חוסמת חלקית את דרכי האוויר של התינוק. במנח נכון צריך להיות לפחות מרווח ברוחב אצבע מתחת לסנטר התינוק.
השמעת צפצופים בעת הנשימה עשויה להעיד על חסימה חלקית של קנה הנשימה. במצב כזה יש לתקן את מנח התינוק במנשא.

הידוק וקיבוע
המנשא צריך להיות הדוק כך שהתינוק לא יכול לשנות מנח ולהגיע למצב שראשו תקוע אל מול בד המנשא או גוף ההורה. אסור שמנשא יהיה רפוי.
בנשיאה בערסול פני התינוק צריכות לפנות למעלה בנשיאה בטן לבטן - יפנו הפנים לאחד הצדדים.

עבור תינוקות, פעוטות וילדים בכל גיל:

מיקום גבוה
התינוק צריך להיות ממוקם בין טבור ההורה לחזהו. ראש התינוק צריך להיות גבוה מספיק כך שההורה הנושא יכול לנשק אותו.
אין לשאת תינוק כשהוא מתנדנד לו באזור האגן.

ערנות וקשב למצב התינוק
קולות נשימתו של התינוק, תנועותיו, קולותיו, מתח השרירים שלו וכמובן מראהו - מעידים על מצבו.
מיקומו קרוב לראש ההורה מאפשרים מעקב רציף ללא מאמץ.
במקרה של סימני קושי בנשימה (נשימה מואצת או מאומצת, קולות נהימה, גניחה עם כל נשימה, חוסר מנוחה) או מצוקה אחרת,  ישלשנות את תנוחת התינוק.

מודעות להימצאות תינוק על הגוף
למרות הנוחות הרבה שבשימוש במנשא, מה שעלול להשכיח מאיתנו את הימצאות התינוק על גופנו, חשוב להיות במודעות מתמדת לתוספת הצמודה לגופנו. להיזהר מהיתקלויות בחפצים, להימנע מקירבה יתרה למקורות חום (כולל שתיה חמה) ולהימנע מקידות עמוקות.

תשומת לב מיוחדת למצבים מיוחדים
תינוקת חולים, תינוקות עם קשיי נשימה, תינוקות בשבועות חייהם הראשונים, תינוקות שנולדו טרם זמנם או במשקל לידה נמוך - כל אלה מחייבים תשומת לב מיוחדת והקפדה יתרה על דרכי אויר פתוחות. אם יש ספק בקשר להתאמת התנוחה והמנשא לתינוק - יש להתיעץ עם רופא.

הנקה במנשא אפשרית רק כשההנקה מבוססת ומחייבת הפניית גוף הפינוק ופניו אל גוף האם. יש להיות בקשר  עין עם התינוק היונק ולוודא שנשימתו חופשית. בתום ההנקה יש להשיבו לתנוחה בטוחה.

שימוש לפי ההנחיות
יש לעשות שימוש במנשא לפי הוראות היצרן, לקבל הדרכה אם אין בטחון והבנה לגבי אופן השימוש הנכון.
לשים לב שהמנשא תקין: ללא שחיקה או קרעים בבד, תפרים תקינים, אבזמים/כפתורים שלמים ובמקומם.
המנשא צריך להיות הדוק במידה הנכונה על הגוף.
וכמו עם כל חפץ, מכשיר או אביזר תינוקות - יש להפעיל שיקול דעת והגיון בריא בעת השימוש במנשא.

תודה ללופי גרופ על היעוץ.

במרץ 2010 פרסמה הוועדה האמריקאית לבטיחות המוצראזהרה בנוגע לשימוש במנשאי סלינג בעקבות מספר מקרי מוות בשנים האחרונות, בארה"ב.

בהמשך יצאה קריאה להחזיר לחנויות את המנשא ששמו נקשר במקרי המוות האחרונים - Infantino Slingrider (תמונתו מופיעה משמאל).
מנשא זה נמכר בישראל בעבר אך אינו נמכר כיום ובמהלך 2010 הוא הוסר מהמדפים אף בארה"ב.

ניתן לראות בתמונה שמנשא זה דומה במבנהו לתיק מאורך ואין אפשרות להשפיע על תנוחת התינוק בעזרת הידוק. התינוק בהכרח יגלוש לנקודה הנמוכה ביותר במנשא ללא קיבוע לראשו. מבנהו הרופף של המנשא אינו מונע תנועות של התינוק, כולל אלו העלולות להשאיר אותו תקוע אל מול גוף ההורה או בד המנשא. סביב לראש התינוק יש בד רב, עבה ורופף. התינוק ממוקם באזור האגן, הרחק מעיני ההורה ואזניו.
המנשא הזה ויתר מנשאי הערסל-תיק עוברים אחד אחד על כל הלאוים, כפי שהם מצויינים באיורים המלווים לאזהרה שפורסמה (ראו קישור בסוף מאמר זה).

מה לעשות בעקבות האזהרה?

מנשא אינפנטינו-סלינגריידר כיתר מנשאי הערסל-תיק הוא מנשא חריג, מבחינה זו שהוא בלתי-בטוח מיסודו. יתר המנשאים על סוגיהם השונים (החל במנשאי כריכות, ארוגים או אלסטיים, עבור במנשאים מסורתיים וכלה במנשאי סלינג שאינם במבנה תיק) הם מנשאים בטוחים בשימוש נכון.
כדי לזהות אם המנשא שבידיכם הוא מנשא בטוח לשימוש - שימו לב לתנוחת התינוק ולמיקומו. בדקו האם אפשר לשאת את התינוק בהתאם להוראות הנשיאה הבטוחה.
בכל מקרה ובכל מנשא, אם אין לכם היכרות מוקדמת עם המנשא - דאגו לקבל הדרכה ותמיד הפעילו שיקול דעת בעת השימוש.
 

עיקרי כללי השימוש הבטוח במנשאים:

(לרשימה המלאה והמפורטת - ראו קישורים בתחתית העמוד)

• יש לתת תשומת לב מיוחדת לתינוקות רכים, בשבועות הראשונים לחייהם.
• בתקופת חיים זו ראש התינוק גדול וכבד מאוד ביחס לגוף ולתינוק עדיין אין שליטה מלאה (לעתים גם לא חלקית) בראשו.
• במצב כזה מנח התינוק וראשו תלוי מאוד בתמיכה שיקבל.  יש להקפיד למנוע מצבים בהם הראש מיטלטל  או  לחילופין "נתקע" במצבים מסוכנים (פנים מכוסות) שכן אין לתינוק דרך להציל את עצמו ממצב זה.
• התינוק צריך להיות מוחזק, לא "זרוק". אסור שתהיה לתינוק אפשרות לשינוי תנוחה באופן עצמאי במנשא.
• ראש התינוק צריך להיות נתמך ולא נלחץ אל מול חזהו (מרווח של אצבע לפחות מתחת לסנטרו).
• על תנוחת התינוק במנשא להיות כזאת שפניו גלויים (אינם מכוסים בבד) ואינם פונים לכיוון גוף ההורה או גוף המנשא (אלא פונים למעלה בתנוחת ערסול או הצידה בתנוחת בטן לבטן).
• על התינוק להיות  ממוקם במרכז גוף ההורה, בין טבור לחזה, כך שניתן לנשק את ראשו.

שתהיה לכולנו נשיאה בטוחה.

קישורים וקריאה נוספת:
הנחיות מלאות לשימוש בטוח במנשא תינוקות
בטיחות בשימוש במנשא מתוך אתר "לגדול בטוח"
אזהרה הוועדה האמריקאית לבטיחות המוצר בנוגע לשימוש במנשאי סלינג.
תרגום האזהרה לעברית באתר לופי גרופ בע"מ.
המלצות ארגון בטרם
הודעת recall על מנשא infantino slingrider
פוסט בנושא זה בבלוג הבטיחות consumer reports
הדסה מנשאים ממליצה להימנע מערסול ילודים

תודה ללופי גרופ ולהדסה-מנשאים על היעוץ.

המאמר "מנשאי תינוקות ולחץ על עמוד השדרה" נכתב בשנת 1996 על ידי רושל ל. קאסס, כירופרקטית, ומובא כאן בתרגום ערוך, מוער, מכותר ומקושר על מנת להקל על הקריאה וההבנה.
עריכה: נעמה אברמזון
את המקור באנגלית ניתן לקרוא כאן .
[הערות העורכת  הובדלו בסוגריים מרובעים].

----- 

פתיחה

הורים רבים מגלים את היתרונות שיש ב"לבישת" התינוק שלהם אך עליהם לנקוט משנה זהירות ולא להתפשר על שלמות עמוד השדרה של ילדם עם שימוש במנשאים לא מתאימים.

ספונדילוליזתזיס (החלקת חוליה) (במיוחד מסוג II/איסטימי) הוא מצב שיכול להגרם מלחץ גדול על הגב התחתון - כפי שקורה לעתים לתינוקות בחלק מהמנשאים שקיימים היום בשוק. מצב זה נדיר באופן יחסי, אבל כשהוא קורה - הוא כואב מאוד.
מאמר זה מסביר אילו סוגים של מנשאי תינוקות מסייעים בשמירה על התפתחות גב בריאה בתינוקות ומתאר את הלחץ המיותר והבעיות שנגרמות משימוש במנשאים מסוימים.

מבנה עמוד השדרה

בעמוד שדרה של אדם בוגר בריא ישנם ארבעה פיתולים, בהתבוננות מהצד:
בצוואר (עמוד השדרה הצווארי), באמצע הגב (חוליות החזה), בגב התחתון (חוליות המותן) ובבסיס עמוד השדרה (עצה, עצם הזנב).
כשתינוק נולד, בעמוד השדרה שלו יש רק שני פיתולים: בחוליות החזה ובבסיס עמוד השדרה. שני פיתולים אלו קרויים הפיתולים הראשיים או הקיפוטים. אלו הם פיתולים כלפי חוץ, קעורים, ומייצרים מעין "גבנונים".
הפיתולים בצוואר ובחוליות המותן מתפתחים מאוחר יותר ונקראים פיתולים משניים או לורדוטים. הפיתול בצוואר מתפתח כשהילד מרים את ראשו ושרירי הצוואר מתחזקים. הפיתול בגב התחתון מתפתח בתקופת הזחילה.
הפיתולים המשניים הפוכים לפיתולים הראשיים. אלו פיתולים כלפי פנים עמוד השדרה, קמורים.
ארבעת פיתולים אלה - הקמורים והקעורים - חשובים מאוד לעמוד השדרה (למבוגרים וילדים כאחד), כיוון שבעזרתם מתמודד הגוף עם כח המשיכה. אם פיתולים אלו אינם קיימים, מרכז הכובד של הגוף מוזז, דבר שגורם לחץ חזק על עמוד השדרה ועל חוט השדרה.

תנוחות נשיאה בעיתיות 

ברבים מן המנשאים הפופולרים היום ממוקם עמוד השדרה של התינוק בתנוחה בעייתית. אם המנשא מחזיק את התינוק בצורה אנכית, כאשר הרגליים מתנדנדות כלפי מטה ומשקל הגוף נתמך בבסיס עמוד השדרה (במפשעה), נוצר לחץ חזק אשר עלול להזיק להתפתחות הפיתולים המשניים, ועלול במקרים מסויימים לגרום או לסייע להווצרות ספונדילוליזתזיס.

מהו ספונדילוליזתזיס

ספונדילוליזתזיס מוגדר כהחלקה קדימה של חוליה והחוליה שתחתיה (כמו תנועת מגירה). רמת החומרה נקבעת בעזרת מדרוג מֶיֶרדינג, כאשר 1 מציין החלקה קלה, ו - 5 מציין החלקה מלאה מן החוליה שמתחת. לעתים נלווה לכך גם שבר מאמץ באיזור הנקרא pars interarticularis - מבנה בחלק האחורי של החוליה הסופג את רוב הלחץ המופעל על עמוד השדרה כאשר הוא מתקשת לאחור.
מתוך סך כל המקרים, ספונדילוליזתזיס קורה בחולית המותן החמישית ב 90% מהמקרים ובחוליה הרביעית ב 9% מהמקרים.

ספונדילוליזתזיס מתועד בכ - 5% מזכרים לבנים, אך נפוץ מאוד אצל האסקימוסים (כ 60% מהאוכלוסיה מושפעת). קיים דיון ער על הסיבות לנפיצות של מחלה זו אצל האסקימוסים - גנטיות או סביבתיות (כגון מנשאי התליה הנפוצים כל כך בתרבות זו). מהכרותי עם הדינמיקה והביומכניקה של עמוד השדרה, אני מאמינה שהגורמים הסביבתיים הם הגורם המשמעותי.
אם ימשיכו לשים תינוקות במנשאים, הליכונים או ג′אמפרים [מתקנים להושבת התינוק במעיין כיס עם חורים לרגליים - בדומה להליכונים - המכילים קפיץ, נתלים ממשקופים ומאפשרים לו לגעת ברצפה בקצות אצבעותיו ולקפץ מעלה ומטה] שמעמיסים משקל על עמוד השדרה שלהם לפני שהושלמה התפתחותו, אני מאמינה שנראה עליה במקרים של ספונדילוליזתזיס.

סיבות ידועות לספונדילוליזתזיס

מקובל להתייחס לספונדילוליזתזיס כבעיה מולדת בעמוד השדרה אולם אין לכך ראיה עוברית¹.
ישנם גורמים אשר משפיעים על הווצרות מצב זה, כמו חולשה במבנים האחוריים של גוף החוליה, חוסר יכולת של השרירים והרצועות לספוג מכות, אנומליות בחוליות המותן ועצם הזנב, וכן פעילויות שמפעילות לחץ גבוה על המבנים האחוריים בעמוד השדרה.
עדיין לא ידוע לנו מספיק על ספונדילוליזתזיס. יש לבצע מחקר נוסף, במיוחד בקשר לתנוחות המעמיסות משקל של חלק מהמנשאים. עד שיהיה לנו מידע נוסף, עלינו לבצע צעדי מנע ע"י בחירה של מנשאים אחרים, לעצמנו וכן כמתנות לאחרים.

בחירת מנשא בלתי מזיק

מצאתי שהמנשא האידיאלי הוא הסלינג (לולאת בד אשר עוברת מעל כתף אחת ותחת הזרוע הנגדית). ישנם הרבה סוגים של מנשאי סלינג, אבל רצוי לוודא שבמנשא שלכם:

1. על המנשא לתמוך בצוואר התינוק עד אשר הוא מסוגל לשאת את ראשו בעצמו.
   מנשא סלינג מערסל את תינוקך בדיוק כמו זרועותייך, בניגוד למנשא אנכי, אשר לא ימנע תנועות ראש פתאומיות שעלולות לגרום לחבלות צוואר מסוג צליפת שוט (כמו בעת בלימת רכב פתאומית).
2. אסור למנשא לכפות תנוחה המעמיסה על עמוד השדרה של התינוק בשלב מוקדם מדי בהתפתחותו (תינוק קטן צריך להיות אפקי או מושען לאחור, כאשר עמוד השדרה נתמך לכל אורכו).
3. כאשר התינוק רוצה להיות זקוף יותר ולראות את העולם סביבו (בד"כ בסביבות גיל 4 עד 5 חודשים), המנשא צריך לאפשר לו לשבת עם רגליים משוכלות, כך שהמשקל מתפזר דרך הרגליים והירכיים, בניגוד לתנוחה בה הרגליים מתנדנדות כלפי מטה, ועמוד השדרה צריך לשאת את כל המשקל.

[הערת העורכת: אין כאן התיחסות לישיבה ברגליים מפושקות. אני מניחה כי כשהתיחסה לנשיאת "רואים עולם" התכוונה המחברת לנשיאה קדמית בלבד, אז שני המנחים האפשריים לרגליים הם שיכול או תליה.
ישנה תנוחה אחרת המאפשרת "נוף מלא" - נשיאת התינוק במעלה גב ההורהכך שראש התינוק גבוה מכתף ההורה. בנשיאה כזאת רגלי התינוק מפושקות סביב גוף ההורה. נשיאה זו אפשרית במנשאים מסורתיים שיתכן ולא היו נפוצים לשימוש בעת כתיבת המאמר].

כאשר שוקלים לרכוש מנשא, הכי פשוט זה לשאול את עצמך אם לך יהיה נח בתוכו. האם תרגישי כאילו את בערסל מפנק (כמו בסלינג), או ברתמת מצנח עם הרגלים מתנדנדות כלפי מטה.
לשכב בערסל זה הטוב ביותר עבור כולנו.

יתרונות נוספים של מנשאים מסוג סלינג הם הגישה הקלה להנקה, האפשרות ללבוש את התינוק עם הפנים פנימה או החוצה והאפשרות ללבוש את המנשא על הגב, על החזה או על הצד.

מנשאי גב

את בוודאי תוהה, "מה לגבי מנשאי גב קשיחים? האם הם לא טובים? באיזה גיל או שלב התפתחותי מותר לשאת את התינוק במנשאים כאלה? מה לחפש כשקונים אחד כזה?"
חכי עד שילדך יכול לשבת בעצמו בצורה טובה לפני שתשאי אותו במנשא גב קשיח. על מושב המנשא לתמוך בכל החלק התחתון של התינוק, לא רק בין הרגליים כאשר הן תלויות. מנשא שיש בו גם מסעד לרגליים עדיף.

[הערת העורכת: המחברת התיחסה למנשאים המכונים backpacks. המנשאים שאנו מכנים היום "מנשאי ילקוט" הם מנשאי גב רכים הם חדשים יחסית ולא היו קיימים לפני כעשור. הנחתי כי בכינוי backpacks התכוונה המחברת לאותם מנשאי גב בעלי מסגרת קשיחה בהם התינוק נישא במערכת גב בנויה הכוללת מושב לתינוק.
שוב, אין כאן התיחסות לנשיאת גב במנשא רך המצמיד את התינוק לגוף ההורה כשרגליו מפוסקות. לכן אין להסיק מהכתוב לגבי מנשאים אלה אם הם טובים או מזיקים]

סיכום

בחירת מנשא הוא דבר פעוט בהשוואה לדאגות אחרות שיש להורים, אולם להחלטה זו יכולות להיות השפעות לכל החיים. על ידי בחירת מנשא סלינג עבור תינוקך, את יכולה למנוע חיים שלמים של כאבי גב ולחצים אחרים על עמוד השדרה.

[הערת העורכת: מאז נכתב המאמר נכנסו לשימוש מגוון סוגים חדשים של מנשאים. כותבת המאמר מתיחסת כאן למספר מצומצם של סוגי מנשאים ואינה כוללת ברשימתה, לטוב ולרע, מנשאים מסורתיים או מנשאי ילקוט.
המלצתנו היא להבין את העקרונות ואת הכללים ולהשליך מהם על סוגי מנשאים נוספים)

אודות מחברת המאמר

רושל וסקוט קאסס מנהלים מרפאה כירופרקטית בקרלייל, פנסילבניה, ארה"ב. בנם, פלמר, בן ה 11 חודש מתלווה לעבודתם מאז נולד. רושל וסקוט מתזמנים את עבודתם כך שבזמן שאחד מהם נמצא עם מטופל, השני דואג לעבודה המשרדית ולפלמר. רושל אומרת, "המטופלים ממש נהנים לראות את פלמר, והוא נהנה מהאינטרקציה היומית איתם". חלק מהמשרד שלהם משמש כחדר משחקים לפלמר כשהוא הופך נייד יותר ויותר. (1996)

מקורות:

המאמר נכתב עבור אתר עקרון הרצף.
©1996 כל הזכויות שמורות לאגודת לידלוף ועקרון הרצף. המאמר מוצג כאן ברשות אגודת לידלוף ועיקרון הרצף.

Original article: Infant Carriers and Spinal Stress
http://www.continuum-concept.org

המנשא עושה סימנים אדומים על הגוף של התינוק, האם זה בסדר?

לתינוקות יש עור רגיש. עורם של תינוקות נוטה לקבל סימנים בשלל מצבים רגילים ונפוצים כמו שינה (מקפלי הסדין) או ערסול במנשא (מלחץ של איברי הגוף זה על זה).
התופעה נפוצה יותר בקיץ משום שאז יש יותר חלקים חשופים של הגוף ויש לנו יותר הזדמנוית להבחין בתופעה. 

 הידוק יתר, הידוק חסר

כדי לעשות שימוש מיטבי במנשא (מכל סוג שהוא) יש להדק אותו היטב לגוף ההורה. ככל שהמנשא מהודק יותר - גוף התינוק/ילד צמוד יותר לגוף ההורה והעומס שהוא יוצר קטן יותר.
יש לשאוף להדק את המנשא ככל שניתן בלי שיגרום הפרעה או לחץ להורה או לילד

 התמודדות עם סימנים אדומים

כשהתינוקות גדלים ונושאים אותם במנשאים בהם הידיים והרגליים נמצאות מחוץ למנשא עשויים להיווצר סימנים על הגפיים בנקודות המגע שלהם עם שולי המנשא. לרב מדובר בתופעה טבעית ובלתי מזיקה (הסימנים חולפים לאחר זמן מה מחוץ למנשא). יש להיות ערניים ולשים לב אם התופעה חורגת מהנורמלי: 

• אם הילד מביע אי נוחות מהמצב.
• אם נראה שיש לחץ גדול מדי על הגפיים, כלומר - אם הן משנות צבע.

במקרים כאלה, כמובן, יש לשחרר את המנשא ולהפחית את ההידוק.

 דרך נוספת להתמודד עם התופעה (בהנחה שמדובר בתופעה "קוסמטית" בלבד) - לבישת בגדים המכסים את נקודות המגע עם המנשא: חולצה קצרה ומכנסי 3/4 (בקיץ). הם עשויים להפחית את החיכוך ולמנוע את התופעה.

מאת: תמר בן ברק, מרפאה בעיסוק ומטפלת ב"עוצמת הרכות".
(בהמשך לחלק א′: "ואם תיטיב שאת" - לשאת תינוקות ולהרוויח)

אם הכל כל כך נפלא, אז מה הבעיה?

תינוקות שוקלים בלידתם כ- 3-4 קילוגרם, והם מעלים במשקל במהירות רבה. נשיאה תינוק השוקל שמונה או עשרה קילוגרם במשך שעות אחדות ביום היא משימה נכבדה בשביל מערכת השרירים והשלד שלנו. אם הגוף איננו מוכן לכך, או אם הדרך שבה אנו נושאים את התינוק איננה טובה דיה, אנחנו עלולים לשלם על כך בעייפות, כאבי שרירים, כאבים במפרקים שונים (גב, ברכיים, ידיים), ובמקרים קיצוניים – שחיקה ונזק קבוע למפרקים.

אז איך עושים את זה?

יש כמה צעדים שכדאי לנקוט, כדי להכין את הגוף לנשיאת תינוק:

1. מיד אחרי הלידה- תרגילי בטן ורצפת אגן

התרגילים שלאחר הלידה מיועדים להחזיר למקומם את שרירי הבטן הפנימיים שהתמתחו עם ההריון, ולחזק את שרירי רצפת האגן, שנשאו בעומס רב במשך ההריון ובמהלך הלידה.

בבתי היולדות אמורים ללמד אותך איך ואילו תרגילים לבצע, וגם בספרי ההכנה ללידה מופיעים תרגילים מועילים.
התרגיל הכי פשוט (ולטעמי גם הכי יעיל) שאפשר לבצע מהיום השני אחרי הלידה, הוא כיווץ והחזקה של רצפת האגן, תוך שמירה על נשימה רציפה (כלומר: לא לעצור את הנשימה).
תרגיל שני הוא להכניס את הבטן פנימה ולהחזיק אותה כך כמה שניות (אותה תנועה שאת עושה כשאת רוצה להיראות רזה יותר), ושוב, תוך כדי נשימה. התרגיל הזה עובד על שרירי הבטן הרוחביים, שהם שכבת השריר העמוקה ביותר וזו שזקוקה ביותר לבנייה מחדש אחרי הלידה.
אחרי שמרגישים נוח עם כל תרגיל בנפרד, אפשר לעשות את שניהם בו-זמנית. אפשר לבצע אותם בכל מקום ובכל זמן, אם כי יותר קל להתחיל בישיבה או בשכיבה (אפשר תוך כדי הנקה), אחר כך בעמידה ואחר כך בהליכה.
אין לזלזל בחשיבות התרגילים האלה!! אפשר וכדאי לעשות אותם שלוש או ארבע פעמים ביום, מספר דקות כל פעם.

אבל למה זה כל כך חשוב?

אחרי לידה, הגב או הידיים עלולים להתעייף ולכאוב כתוצאה מהנשיאה, לא כי משהו לא בסדר בהם, ולא בגלל שהמשקל כזה גדול אובייקטיבית, אלא כי אין להם שום תמיכה מהבסיס, ממרכז הגוף: שרירי הבטן, שהתמתחו והתארכו במהלך ההריון, רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים. אם את מתחילה לשאת תינוק באינטנסיביות בלי לשקם ולחזק את השרירים האלה, כל העומס ייפול על הגב או על הידיים, והם יישחקו ויכאבו מהר מאוד.

זה נשמע קצת מוזר, תרגילי בטן כתרופה לכאבי יד, אבל התפקוד של הידיים תלוי מאוד בקיומו של בסיס טוב, על מרכז שיוכל לתמוך בהן. גם שרירי הגב חולקים את העול עם שרירי הבטן ורצפת האגן. כדי להמחיש את הנקודה, נסו להרים ולהחזיק באוויר כסא קטן הממוקם במרחק מטר מהגוף, בעמידה על רגל אחת. ועכשיו נסו שוב, עם שתי רגליים יציבות על הקרקע. האם היה הבדל בתחושת הכובד והמשקל?

כשבועיים לאחר שילדתי, התפתחו כאבים במפרקי הידיים שלי, ובייחוד באגודל, והיה לי ממש קשה להרים את התינוק ולהזיק אותו. כל פעם הייתי צריכה לשנות תנוחה. אז נזכרתי בתרגילים הנ"ל, והתחלתי לתרגל אותם מדי יום. כעבור פחות משבוע כל הכאבים נעלמו, ולא חזרו יותר – ובלי שום טיפול בידיים.

2. הדרגתיות

הרבה אמהות שראו אותי נושאת את דניאל חצי יום אמרו לי: "אם אני אנסה לעשות דבר כזה, אני לא אחזיק מעמד". ובכן, האמת היא שגם אם אני הייתי מתחילה לשאת אותו בגיל ששה או שבעה חודשים (השובב כבר עבר אז את ה- 9 ק"ג) בתדירות כזאת, מן הסתם לא הייתי מחזיקה מעמד. אבל כיוון שהתחלתי עם זה ממש כשהוא נולד, ונשאתי אותו מדי יום, המשקל שנשאתי עלה באופן הדרגתי, ולגוף היה (כמעט) מספיק זמן בשביל להסתגל, להגדיל את מסת השריר, לצופף את העצמות. כך, גם לאחר 8 חודשים, הייתי כשירה מספיק בשביל לשאת תינוק באחוזון ה- 70 בלי להתמוטט.

למה כמעט? מפני שפעמים רבות, קצב הגדילה של התינוק הוא כה מהיר, שהגוף בכל זאת קצת מפגר מאחור. זה מוביל למה שאני קוראת "קפיצת גדילה" – יום אחד את חשה לפתע תשושה לחלוטין, וכבד לך רק מהמחשבה על להעביר את התינוק מהמיטה לשידת ההחתלה. את פשוט לא יכולה לשאת את זה יותר.
אז מה עושים? מפסיקים לשאת?
לא בהכרח. "קפיצות" כאלה הן קשות אבל זמניות. אם תפסיקי לגמרי – החזרה לנשיאה עלולה להיות קשה יותר, כי התינוק ימשיך לעלות במשקל.
כן כדאי לצמצם את תדירות הנשיאות ואת זמן הנשיאה למשך שבוע בערך, להשתמש יותר בעגלה, לזוז לאט יותר, ולתמוך בגוף (ראי בהמשך על תחזוקת גוף).
כדאי להמשיך לשאת אותו לזמן קצר מדי יום, ולהפסיק כשמתעייפים. רוב הסיכויים שכך הגוף יזכה למנוחה שהוא זקוק לה, ומצד שני ימשיך להתחזק ולבנות את עצמו, ויחזור למסלול.
אם העייפות מלווה בכאבים או אי נוחות ספציפיים (למשל בגב, צוואר, ברכיים, או כל איבר אחר), או אם היא נמשכת מעל כמה ימים למרות המנוחה – יש לשקול את המצב יותר בקפידה. אולי כדאי להתייעץ עם איש מקצוע, ולהחליט האם ואיך ובאיזה מינון אפשר להמשיך לשאת את התינוק.

אם קשה לך לשאת, אך גם קשה לך לוותר על הנשיאה מתוך אמונה בחשיבותה, כדאי לזכור שהורות היא תפקיד ארוך טווח: עשרים שנה ויותר. אחר כך באה גם הסבתאות והסבאות... חבל להוציא את כל המשאבים הפיזיים על השנה הראשונה. כדאי לשמור גם כוחות להמשך. או כמו שאם אחת כתבה: "גיליתי שגם אמא היא משאב סביבתי מתכלה". אנחנו הרי לא רוצות להתכלות מהר מדי.

אם כבר עברו כמה חודשים מאז הלידה, ובכל זאת אתם רוצים להתחיל לשאת את התינוקת באינטנסיביות, אפשר. זה לא מאוחר מדי. רק כדאי להקפיד להתחיל עם פרקי זמן קצרים, להפסיק כשמתעייפים, ולהגדיל את משך ותדירות הנשיאות לאט ובהדרגה, ולנוח. בדיוק כמו באימוני כושר.

3. תחזוקת גוף

איך אפשר לתמוך בגוף ולסייע לו?
למי שחשה "לא לגמרי בכושר", ולמי שהגוף שלה זקוק לתמיכה כדי לשאת בקלות ולאורך זמן, יש הרבה שיטות מסייעות:

• טיפולי גוף: מסאז′, שיאצו, רפלקסולוגיה, עוצמת הרכות ומתודות אחרות. כל אלה מאפשרים "מילוי הבטריות" הפיזיות, מנוחה, שחרור המתח הנצבר בשרירים, והקלה על מפרקים.

• יוגה, פלדנקרייז, שיטת אלכסנדר. אלה שיטות המחזקות את הגוף ומסייעות לנו לאמץ יציבה ותנועה טובה.

לשיטת אלכסנדר יש יתרון של על פני הגישות האחרות: היא כלי יישומי מאוד. אפשר לקחת את התינוק לשיעור, ולתרגל ישיבה, עמידה והליכה עם התינוק במנשא, בזמן אמת, וכך להתייחס ישירות לבעיות ולקשיים שמופיעים רק תוך כדי הנשיאה – ולפתור אותם.
אם אתם חובבי יוגה, אני מאמינה שגם מורה טובה ליוגה תוכל לעבוד אתכן מעט, בסיומו של שיעור, על "תרגול בזמן אמת" כשהתינוק במנשא. למשל עמידה תוך כדי השתרשות והתארכות, או מולא בנדה (כיווץ שרירי רצפת האגן) המסייעות ליציבה טובה.

גב:

הדרך הכי קלה להפחית את המשא מהגב, היא על ידי שימוש במנשא עם חגורת אגן. החגורה צריכה לשבת על עצמות האגן או מיד מעליהן (בדיוק כמו בתיק טיולים טוב, למי שזוכרת את הטיול לדרום-אמריקה). חגורה הממוקמת גבוה יותר על המותניים פחות יעילה מבחינה זו. החגורה צריכה להיות מהודקת היטב לגוף, וכך היא "שואבת" אליה חלק ממשקל התינוק, מזרימה אותו ישירות אל האגן והרגליים, וחוסכת אותו מהגב.
עוד פרמטר שמשפיע על הגב הוא נשיאה צידית או מנשא אלכסוני. אם יש בעיות גב, כדאי להעדיף תנוחת נשיאה סימטרית.

ברכיים וקרסוליים:

אם הברכיים ו/או הקרסוליים הם נקודות תורפה שלכן, הם עלולים להציק בעקבות נשיאה ארוכת טווח. נשיאה של התינוק על הבטן מפעילה יותר לחץ על הברכיים מאשר נשיאתו על הגב.
כדי להקל על העומס אפשר לעשות תרגילי חימום לברכיים, במידת האפשר בתחילת כל יום, ולכל הפחות לפני הליכה ממושכת. התרגילים הבאים הגיעו אלי מטאי-צ′י, ושימשו אותי היטב בתקופות שהעומס על הברכיים היה גדול.

תזונה:

הררי מילים נכתבו על תזונה בכלל, בהריון ואחרי הלידה. לא אכנס כאן לעומק, יש לי רק הערה אחת: נשיאה אינטנסיבית של תינוק מגדילה במידה משמעותית את הצרכים האנרגטיים והתזונתיים של הגוף. לכן חשוב לדאוג לכך שיהיה בבית שפע של אוכל טעים, מזין ועשיר (כולל כמה מנות קפואות לשעת חירום), שיספק לגוף את הברזל, החלבונים והאנרגיה שהוא זקוק להם.
כדאי גם לצמצם את הזמינות של חטיפי ג′אנק וממתקים לא מזינים, שאם לא כן הם עלולים להיאכל ולהיעלם במהירות מפליאה, אפילו למרות רצונכן ובניגוד לשיקול דעתכן! זה לא הזמן לתרגל איפוק ומשמעת עצמית לנוכח חבילת וופלים שמתגרה בכן מתוך הארון. אתן רעבות, אתן רוצות לאכול הרבה ומיד, והוופלים הם בבחינת "בפני עיוור אל תשים מכשול".
כמו כן, אל תתפלאו אם המנות המקובלות ייראו לכן לפתע קטנות מדי. זה הזמן למנות כפולות – של אוכל טוב. בקשנה מהבעל והסבתא לחלק ביניהם משמרות במטבח למען אספקה שוטפת של מעדנים. בתיאבון!

4. בחירת מנשא מתאים

יש סוגים רבים של מנשאים. מנשאים שונים נמצאים מתאימים לאנשים שונים, וההתאמה האינדיווידואלית היא חשובה מאוד (כמו שנאמר: מנשא זה כמו נעליים. לא קונים לפני שמודדים). עם זאת, אפשר לדון בכמה תכונות המשותפות למנשאים מסוימים, ולראות את היתרונות והחסרונות הפוטנציאליים שיש בהם:

גודל: יש להתאים את המנשא למשתמש. מנשא גדול מדי (או מנשא הנקשר באופן רופף מדי) לא רק שאיננו מקל על הנשיאה, הוא עלול להפוך אותה לקשה יותר מאשר סתם נשיאה על הידיים, כיוון שהגוף מתאמץ מאוד להתמודד עם המשקל הרב, אשר מתרחק מהגוף ומושך אותו עם כל תנועה.

סימטריה: כעיקרון, בשימוש במנשא אלכסוני (שעובר מעל כתף אחת בלבד), תמיד יהיה חוסר איזון מסוים במשקל המוטל על שני צידי הגוף. יש אנשים שרגישים במיוחד לאי-סימטריה זאת, ואנשים אחרים יכולים להסתדר איתה לא רע עד משקל מסוים. כדאי לנסות לשאול מנשא כזה או להתנסות בו למשך שעה ויותר, כדי להעריך לאיזו קבוצה אתם שייכים. יש גם הבדל בין מנשאי הצד השונים. חלקם איכותיים יותר וחלקם פחות. חלקם מצוידים גם בחגורת אגן שמסייעת מאוד לצמצום (אם כי לא לביטול) האי-שוויון.
במנשא אלכסוני, או בנשיאה צידית של תינוק, חשוב להחליף צדדים כדי לחלק את העומס בין הכתפיים. זה נחמד מאוד בתיאוריה, אך מה לעשות שאנחנו עצמנו לא סימטריים לחלוטין. יש לנו יד דומיננטית ורגל דומיננטית, ורוב הסיכויים הם שתהיה לנו גם נטייה מובהקת לשאת את המנשא דווקא על צד מסוים, ועל הצד השני זה יהיה פחות נוח. גם זה צריך להילקח בחשבון, כשחושבים על מנשא צד.

חגורת אגן: כאמור, רצועה טובה על האגן משחררת מידה משמעותית של משקל מהגב ומזרימה אותו ישירות אל הרגליים. לדעתי, רצועת האגן היא החלק החשוב והמשמעותי ביותר במנשא. היא צריכה להיות רחבה מספיק, לשבת בגובה המתאים (על עצמות האגן, לא על המותניים), ולהיות מהודקת היטב לגוף.
טיפ: איך יודעים שהחגורה מהודקת מספיק? מהדקים אותה על הגוף עד ש"אין לנו אויר", עד שהיא ממש לוחצת. במצב זה, צריך לוודא שהחגורה עצמה לא הגיעה לסוף, שהיא היתה יכולה להתקצר עוד יותר. אם הגעתם לסוף הטווח של החגורה, יש סיכוי שהיא לא מהודקת כהלכה, גם אם היא נראית צמודה לגוף. חגורה שאינה מהודקת כהלכה עשויה לגרום מהר מאוד לכאבים בגב העליון.

רצועות וכתפיות: טבען של רצועות, שהן ממקדות אליהן (ואל חלק הגוף שמתחתן) את רוב משקל התינוק. לכן חשוב שהרצועות יהיו רחבות או מרופדות, כדי שלא יחתכו ויכאיבו.
כשיש למנשא רצועות מתכווננות, חשוב לשחק עם הרצועות כדי ללמוד מהי מידת ההידוק האופטימלית. רצועה שאיננה מהודקת מספיק, או שמהודקת יותר מדי, תעייף את השרירים ותגרום לכאב.
כאן יש יתרון למנשא בד ארוך והמנשאים הדומים לו, שאפשר לכרוך אותו על הגוף כמו בגד. כאשר הרצועות פרושות לחלוטין על הגב, ללא קמטים וקפלים, הן רחבות מאוד (עשרים ס"מ ויותר), ולכן מפזרות את אותו משקל על הרבה יותר שטח. כך כל סמ"ר שריר נושא עליו פחות משקל. אני מצאתי שיש הבדל עצום בתחושת הכובד במנשא בד אם הרצועות פרושות באופן מקסימלי, או מגולגלות למעין "חבל". כשהרצועה היתה מגולגלת, תחושת הכובד היתה משמעותית, והלחץ הממוקד של הרצועה על הבשר היה גורם לי מהר מאוד לכאבים. אבל כאשר היא היתה פרושה היטב, בקושי הרגשתי את משקל התינוק. אז גם הבנתי את משמעות הביטוי "ללבוש תינוק". כזו בדיוק היתה ההרגשה.
אם אתם רגישים לניואנסים, יש לשים לב שכריכות הבד באמת פרושות כמו שצריך, ושגם הבגדים שמתחת יושבים טוב, ללא קפלים. לפעמים די בקפל אחד במקום אסטרטגי כדי להפעיל לחץ לא נעים על העור. כדי להימנע מהלחץ הזה, אנחנו עשויות (בלי להרגיש בכך) לאמץ יציבה מסוימת, עקומה קצת, שבה אנחנו דוחפות מעט את החלק הזה של הגב פנימה, כדי להימנע ממגע עם הקפל. היציבה הזאת דורשת מאמץ רב מהשריר או מקבוצת השרירים שסביב הקפל – והנה הם מתחילים לכאוב.

גם אם המנשא הוא מנשא טוב, וגם אם הוא מתאים לך, וגם אם את יודעת לכרוך אותו נכון, בתחילת השימוש בכל מנשא קורה שמאמצים תנוחה לא נכונה ולא בריאה. למשל, "דחיפה" של הבטן קדימה ויצירת שקע בגב התחתון בזמן נשיאה על הבטן, או התכופפות קדימה בזמן נשיאה על הגב.

דבר דומה עשוי לקרות גם במעבר לתנוחת נשיאה חדשה (למשל, מעבר מנשיאה קדמית לנשיאה אחורית). זה טבעי, זה צפוי, וחשוב להיות מודעים לגוף בתקופה הראשונה: לנשום עמוק, לשים לב ליציבה, להרפות את הגוף ולשפר אותה תוך כדי נשיאה, הליכה או הכנת הסלט.
זה חשוב במיוחד כשהתינוק כבר בן כמה חודשים, מכיוון שלהעביר כמה ימים ביציבה לא נכונה עם תינוק בן 3-4 ק"ג זה לא נורא, ואפשר לשפר את היציבה לאט ובנחת. אך עם תינוק בן 7 ק"ג, אפילו שעה או שעתיים של יציבה לא טובה ישאירו את חותמן בכאבי גב ועייפות גדולה.

ולסיום:
תינוק הוא יצור דינאמי, הוא משתנה במהירות, ובנוסף לגודל ולמשקל גם צרכי הנשיאה שלו משתנים. שגרת הנשיאה המתאימה לכם ולו יכולה להשתנות לחלוטין מגיל חודש לגיל שלושה חודשים, או שנה. השינויים האלה צפויים וטבעיים, ובכל זאת קצת קשה להתרגל אליהם, להבין שהמציאות השתנתה וצריך להשתנות גם. כדאי תמיד לשמור על ראש פתוח, לנסות להניח את התינוק יותר או לקחת אותו יותר רק כדי "לראות מה יקרה", לנסות תנוחות שונות ומנשאים שונים, ולזכור שכל זה - כמו כל דבר בתקופת הינקות – יעבור. מהר יותר מכפי שאנחנו משערים.

מאת: גלית בראלי, נטורופתית

במהלך ההריון והלידה מתרחשים שינויים עצומים בגוף האישה. עומס עצום מוטל על הרצועות התומכות ברחם, ועל רצפת האגן כולה. הגוף עצמו, באמצעות מנגונני הריפוי הטבעיים שלו ידע להחזיר את המצב כמעט לקדמותו בתוך מספר חודשים, אם רק נספק לו את התנאים המתאימים.
בתרבויות מסורתיות בהן נהגו הנשים להרות וללדת לאורך כל תקופת פוריותן היתה רגישות גבוהה לנושא. אף שלא הכירו את המושגים של רצפת האגן ורצועות הרחם, ידעו הנשים לדאוג לעצמן בנושאים אלו, כשהידע עובר מאם לבנותיה. לאחר הלידה עברו הנשים עיסויים באזור הבטן והאגן שסייעו לרצועות הרחם להתחזק ולרחם לשוב למקומו הנכון, הן קיבלו צמחי מרפא שסייעו להן להתחזק, והמנשאים בהם נשאו את תינוקותיהם נקשרו בצורה כזו שחיזקו את רצועות הרחם ושמרו על רצפת האגן.
הנשיאה האינטנסיבית של תינוק במשך שעות רבות בכל יום (ואין זה משנה אם הנשיאה היא במנשא או על הידיים), כשרצועות הרחם עדיין חלשות ורפויות, עלולה לגרום לנזקים גופניים לאישה. נזקים אלו יכולים להתבטא בטווח הקצר, הבינוני או הארוך. 

• בטווח הקצר - כשהרצועות הרפויות מסיטות את הרחם ממקומו וגורמות לכאבים באגן ובגב התחתון, דליפות שתן, עצירויות, גזים ומחזורים כואבים.
• בטווח הבינוני - כאשר הרחם המוסט ממוקומו לוחץ על אחת השחלות או על כלי דם האמור להזרים דם אליו ולגרום לקשיים בכניסה להריון נוסף.
• בטווח הארוך – גם אם בטווח הקצר נראה שהכל עבר בשלום, עדיין יכולים להגרם נזקים לטווח הארוך, נזקים שיבואו לידי ביטוי רק שנים ארוכות לאחר מכן בצניחת איברי האגן – רחם, נרתיק, שלפוחית, רקטום. צניחות שעלולות להביא לצורך בניתוחים קשים ופגיעה משמעותית באיכות החיים.

נשיאת תינוקות בעת משכב הלידה

ברוב התרבויות המסורתיות היה מקובל להניח לאם הטריה לנוח לאחר הלידה במשך כארבעים יום. משכב הלידה במסורת היהודית אורך ששה שבועות. במהלך משכב הלידה היו הנשים האחרות במשפחה דואגות לכל מחסורה של האם, לביתה ולילדיה הנוספים. תקופת החלמה זו אפשרה לאזור האגן להתחזק ולאם לנוח, להניק, להתחבר לתינוקה החדש ולצבור כוחות. בתום משכב הלידה היתה האם מניחה את תינוקה במנשא וחוזרת לעבודתה כשהוא צמוד אליה. השבועות הראשונים האלו חשובים מאין כמותם לשמירה על הרחם ורצפת האגן.
בחברה המודרנית, נשים בודדות יכולות להרשות לעצמן משכב לידה בן ששה שבועות, ורובן הגדול מתחילות לשאת את תינוקותיהן ימים ספורים לאחר הלידה. (בין אם על הידיים ובין אם במנשא). במצב זה החשיבות של הקשירה הנכונה של המנשא עולה לעין ערוך.

נשיאת פעוטות

כאשר התינוק הופך לפעוט, מקובל לעבור לשאת את הפעוטות על הגב או על הצד. בנשיאת גב ארוכה כדאי להמשיך לתמוך ברחם כפי שיתואר בהמשך. בנשיאות צד (במנשא או בידיים), בנוסף לתמיכה ברחם, חשוב מאוד להחליף בין הצדדים לעתים קרובות ולהקפיד על נשיאה שווה של הפעוט על שני צדי הגוף. כאשר נושאים לאורך זמן את הפעוט על צד אחד של הגוף, עלולים לחול שינויים בעצמות האגן של אותו הצד. השרירים של אותו הצד יתכווצו ויתאמצו כדי לפצות על השינוי שחל ביציבה ויתבטאו בכאבי גב, כתפיים וצוואר. כיוון שהרחם מחובר לכל צדי האגן והגב התחתון ברצועות, שינויים במבנה האגן ישפיעו באופן ישיר על הרחם. הרחם עלול לנטות לאחד הצדדים בעקבות מצב כזה, וללחוץ על כלי דם, לימפה, ועצבים.

נשיאת תינוקות ופעוטות בעת הווסת

בעת הווסת בחברות מסורתיות נהגו הנשים להיות במנוחה, ולא בכדי. לקראת הווסת מוכפל משקלו של הרחם והעומס שהוא מפעיל על הרצועות התומכות בו גדל. פעילות גופנית אינטנסיבית, ונשיאת תינוקות ומשאות בתקופה זו, מפעילה לחץ ניכר על הרצועות המתוחות יתר על המידה גם כך ועלולה להביא לידי כך שהרצועות יחלשו, ירפו ויגרמו בתוך מספר שנים לסימפטומים רבים הקשורים למערכת הרביה והשתן. כיום, בחברה המודרנית, אין אפשרות לרוב הנשים לנוח בעת הווסת ולכן חשוב מאוד לתמוך ברחם כאשר נושאים תינוקות או פעוטות בעת הווסת.

כיצד יש לקשור את המנשא כך שיתמוך ברחם?

הרחם נמצא בחלק התחתון של הבטן, בערך שתי אצבעות מעל הקצה העליון של עצם הערווה. על מנת לשמור עליו, נרצה להקיף את אזור האגן ולקשור קשר חזק בדיוק במרכז, מעל עצם הערווה. אם תמששי את אזור הערווה לכיוון הבטן, תרגישי עצם, מיד כשתפסיקי להרגיש את העצם, זהו המקום לקשור.
במנשאי בד ארוך מסורתיים, הקשירה הזו היא חלק אינטגרלי מקשירת המנשא. אמהות רבות בוחרות לקשור את הקשר הסופי גבוה יותר, או בצד, מסיבות אסטטיות אך האסטטיקה כאן היא בעייתית. הקשר חייב להיות בדיוק במרכז, ובדיוק מתחת לרחם כדי לתמוך ברצועות. הקשר צריך להיות חזק ככל האפשר, אך לאפשר זרימת דם לרגליים.
אם בחרת להשתמש במנשא שאינו מנשא קשירה, או עברת לכזה כשהתינוק גדל, תוכלי להוסיף צעיף או רצועות בד ארוכה ובאמצעותה לדמות את קשירת המנשא המסורתי:

• השתמשי ברצועות בד באורך שיוכל להקיף את גופך פעמיים וחצי וברוחב של 15 סנטימטר לפחות.
• החזיקי את שני קצוות הרצועה, והקיפי את האגן מהחלק הקדמי לכיוון האחורי.
• הצליבי את הרצועות מאחור
• החזירי אותן קדימה
• מצאי את הקצה העליון של עצם הערווה וקשרי קשר חזק במקום שבו נגמרת העצם ומתחילה הבטן הרכה, במרכז.

את הרצועה אפשר לקשור מעל הבגדים וגם מתחת לבגדים. מה שחשוב הוא שהרחם יהיה מוחזק כל זמן הנשיאה. כדאי להשתמש ברצועה כזו גם כשאת נושאת משאות כבדים שאינם התינוק – קניות, עגלה שצריך להרים ועוד.

חמשת הכללים לנשיאת תינוקות ופעוטות

1. השתדלי להמנע מנשיאת תינוקך והרמת משאות כבדים בששת השבועות הראשונים לאחר הלידה (תקופת משכב הלידה)
2. בששת החודשים הראשונים לחיי תינוקך תמכי ברחם בכל נשיאה באמצעות המנשא או באמצעות צעיף קשירה.
3. לאחר ששה חודשים תמכי ברחם באמצעות המנשא או צעיף קשירה בכל נשיאה ארוכה (מעל 15 דקות), ובזמן הווסת, בכל נשיאה.
4. אם עברת לידה מכשירנית או בעלת שלב לחיצות ארוך במיוחד או שאובחנה אצלך בעיה ברצפת האגן או ברחם, המשיכי לתמוך ברחם באמצעות המנשא או באמצעות צעיף קשירה בכל נשיאה.
5. בנשיאת צד, אם במנשא ואם על הידיים, הקפידי להחליף צדדים לעתים קרובות ולוודא שצד אחד אינו מתאמץ יותר מהצד השני.

אם סימפטומים כמו כאבי מחזור קשים, כאבים ודלקות באגן, בעיות פריון או מחזורים לא סדירים החלו במהלך השנתיים הראשונות לאחר הלידה, חשוב לוודא שאת תומכת ברחם כראוי ונושאת את ילדיך לפי הכללים. אם לא, יש סיכוי סביר שהסיבה נעוצה בכך. אם תיקנת את צורת הנשיאה ואין הטבה תוך מספר חודשים כדאי לפנות לטיפול בעיסוי של הרחם והאגן כדי לשקם את רצועות הרחם ולפתור את הבעיה מהשורש.