מאת: תמר בן ברק, מרפאה בעיסוק ומטפלת ב"עוצמת הרכות".
רוב התינוקות אוהבים להיות על הידיים במידה זו או אחרת. יש תינוקות שזקוקים לכך מאוד ומבקשים להינשא רוב שעות היום. תינוקות הנישאים במינון המתאים להם מרוויחים הרבה: מגע, תנועה, התנסות בתנוחות שונות, צפייה בפעילויות ההורה, וחשיפה למראות מעניינים.
אבל מה בדבר ההורים? האם יש בנשיאה יתרונות פוטנציאליים ותועלת גם בשבילנו? אני סבורה שמלבד העול יש בנשיאה פוטנציאל גדול, ושמודעות להיבטים השונים של נשיאה תעזור לנו להפיק ממנה את המיטב, לשמור על עצמנו מפני שחיקה – ולהרוויח.
מנקודת מבט אבולוציונית, תינוקות אנושיים לא נולדו עם היכולת לשאת את עצמם, וגם לא עם עגלה צמודה. הם נישאו בידי אמותיהם שעות רבות מדי יום, במשך פרק זמן לא מבוטל. מכאן עולה שגופנו כן מותאם, בבסיסו, לנשיאה ממושכת של תינוק ללא בעיות מיוחדות. וגם כיום, באורח החיים המודרני, הוא יכול לעמוד בכך היטב, אם רק נדע איך לעבוד אתו.
אז מה ייצא לנו מזה?
קיימים מספר רווחים אפשריים לאם הנושאת:
1. הנשיאה מאפשרת מגע רציף בין ההורה לתינוק
מחקרים רבים מראים שלמגע (שנעשה מרצון) יש השפעה מרגיעה: הוא מסייע לגוף לשחרר אנדורפינים (משככי כאבים פנימיים), ממריץ מערכות שונות בגוף, ומפחית מצוקה רגשית וכעס.
לפיכך, המגע עם התינוק יכול להרגיע גם את התינוק וגם את האם.
לאחר הלידה, הפעילות ההורמונאלית יוצרת אצל רוב הנשים את הדחף להיות בקרבת התינוק ובמגע אתו. הדחף הזה משתנה מאשה לאשה, אך באופן כללי ניתן לומר שהתעלמות מדחף זה עשויה ליצור מתח אצל האם. אני מאמינה כי נשיאה של תינוק רך בכפוף לצרכי האם ובמינון המתאים לה, עשויה לסייע בייצוב מצב הרוח אחרי הלידה ולצמצם את הסיכויים ל"בייבי בלוז" ודיכאון שלאחר הלידה. זאת, בתנאי שהאם הטרייה עצמה "נישאת" בידי מישהו אחר, כלומר: זוכה לתמיכה מקיפה בשבועות שלאחר הלידה.
אם האם נושאת את התינוק ובמקביל "נישאת" על ידי אנשים אחרים (הדואגים שתזכה באוכל טוב, פטור מכל עבודות הבית, ותמיכה רגשית) – מצבה יהיה טוב מאוד. אך נשיאה של התינוק על ידי אם שאינה נתמכת כהלכה, תתיש את כוחותיה ותדלדל את משאביה במהירות רבה. אם את רוצה להיות אם נושאת, כדאי שתהיי מודעת לצורך באיזון בין "נשיאה" ל"הינשאות", והתארגני כך שגם הצרכים שלך ייענו, במקביל לאלה של התינוקת.
2. הנשיאה נותנת תחושת בטחון לאם הצעירה
היא יודעת בוודאות שהתינוק נושם, מרגיש טוב, וחם לו דיו. היא מודעת לתנועותיו הקטנות ביותר, ויכולה לקלוט איתותי רעב או חוסר שביעות רצון הרבה לפני שהם הופכים לבכי. אם היא רוצה לוודא שהוא בסדר, היא לא כפויה להפסיק את עיסוקיה וללכת כל פעם לחדרו של התינוק ולבדוק אותו – כל מה שהיא צריכה זה להושיט יד לתוך המנשא ולהרגיש. תחושת הוודאות הזאת יכולה להקל מאוד על האם בשבועות הראשונים של ההסתגלות להורות. היא גם מעודדת את ההורים להוציא את התינוק החוצה ללא חשש מיותר.
כשדניאל בני היה בן שבוע, רציתי מאוד ללכת להרצאה כלשהי במרכז הקהילתי. אז "לבשתי" אותו והלכנו. הרבה מההרצאה לא שמעתי (הוא היה ערני להפליא באותו ערב), אבל זכורה לי ההתפעלות ואף התדהמה של אנשים מסביבי, ואת האמירות נוסח "איזה אמיצים אתם שאתם מעזים להוציא תינוק בן שבוע מהבית!". כאשר, בחווייה שלי, דניאל נשאר בבית כל אותו ערב. הוא בכלל לא "יצא" לשום מקום. הרי הוא היה עלי כל הזמן...
3. הנקה במנשא
רוב מנשאי הבד המסורתיים מאפשרים הנקה נוחה תוך כדי נשיאה. אמנם לא תמיד ישר מהתחלה: לפעמים התינוק צריך לגדול קצת ולמלא את המנשא כדי שזה יהיה נוח. כדאי שהתפיסה שלו תהיה טובה, וגם את צריכה ללמוד ולהתנסות כדי לפתח מיומנות – אבל פעמים רבות ההנקה לא רק אפשרית אלא גם יותר דיסקרטית: המנשא יכול להסתיר גם את השד וגם את הבטן החשופה. זה יתרון גדול לנשים שרוצות להניק אבל לא נעים להן להניק בציבור. אני תוהה כמה מהאנשים ראו אותי עם תינוק מכורבל במנשא בד ארוך, בסופרמרקט, בדואר וסתם ברחוב, זיהו שהוא אכן יונק.
4. הנשיאה מסייעת לקשר עם האב
יש פוטנציאל גדול גם בנשיאה של התינוק על ידי האב: הנשיאה מאפשרת לשניהם ללמוד להכיר ולהתקשר זה לזה. היא מאפשרת לאב לחלוק עם האם את הטיפול בתינוק, מפצה אותו על הבלעדיות של האם בהנקה (אם היא מיניקה), ומרגיל משלב מוקדם את כל בני המשפחה לכך שהתינוק יכול להיות גם על אבא וליהנות מזה.
הידיעה שהתינוק מסוגל לישון או להיות רגוע במנשא על גופו של אביו נותנת לאם תחושה שאפשר לסמוך על האב ולא צריך להיות עם התינוק כל דקה, ומשחררת אותה מתסמונת "אמא ללא הפסקה". היא גם מאפשרת לגופה לנוח ולהתחזק לאחר הלידה.
הינשאות על אבא מחזקת את בטחונם של האב והאם כאחד, ומאפשרת לבני הזוג יותר שיתוף ושוויוניות בטיפול בתינוק.
5. התרומה לגוף הנושא
ככל הידוע לי, אין כיום מחקרים המראים שלנשיאת תינוקות (באופן ספציפי) יש השפעה מיטיבה על גוף האדם הנושא. אך קיימים מחקרים רבים המראים את התועלת שיש בתרגילי הרמת משקולות. הרווחים שיש מהרמת משקולות מדורגת ומושכלת הם עצומים: החל מחיזוק השרירים, עלייה בצפיפות העצם (המסייעת להגן מפני בריחת סידן), ועד לצמצום הסיכון לסוכרת, מחלות לב וכלי דם. מכאן אפשר להסיק מסקנה סבירה, שנשיאת תינוקות, כאשר היא נעשית באופן מדורג ומתאים ליכולות של הנושאת, תביא עמה את כל היתרונות המתקבלים מהרמת משקולות.
או, מזווית אחרת: לאורך ההתפתחות האנושית, נשיאת תינוקות היתה תפקוד בסיסי והכרחי של נשים. לכן הגוף שלנו התפתח כך שיהיה כשיר למשימה. אבל כמו שקורה בתהליכים אבולוציוניים רבים, הגוף שלנו לא רק לומד להסתדר עם התביעות של סביבה מסוימת (=תינוק שצריך להינשא) אלא גם במשך השנים נעשה תלוי בה. הגוף נסמך על התינוקת, שבכובד משקלה תספק לו את הגירויים המתאימים ליצירת תאי עצם, תאי שריר ותחזוקה פיזית תקינה.
כך, אפשר לטעון במידה רבה של סבירות, שנשיאת תינוקות היא חיונית לתחזוקת השלד הנשי (ובמידה פחותה יותר, גם הגברי), ואי נשיאה של תינוקות מעלה את הסיכון של נשים לאוסטיאופורוזיס ולשברים בצוואר הירך.
6. לשאת תינוק זה כיף
אני אישית נשאתי את התינוק שלי רוב שעות היום עד גיל ארבעה חודשים, וגם אחרי שהתחיל לזחול ולבלות הרבה על הרצפה, השתמשתי במנשא יותר מאשר בעגלה. רוב הזמן זה היה כיף. אך המצב השתנה: הוא נהיה כבד יותר, לא יכולתי לשאת אותו מלפנים, והוא לא אהב להיות על הגב. בשלב הזה הוא גילה את נפלאות העגלה, ואיזה כיף זה לשבת זקוף ולהסתכל לכל הכיוונים בלי שאף אחד יסתיר. אז עברנו לעגלה, ורווינו ממנה רוב נחת.
וזו נקודה שחשוב לי להדגיש: נשיאת תינוקות צריכה להיות כיף, גם לתינוקת וגם לנושאת. זה לא אידיאל שצריך להגשים בכל תנאי! ממילא אי אפשר ואף לא רצוי להתעקש עליו בכל מחיר. להיפך: אם בנשיאה אין הנאה, יש לעצור, להפסיק, לנסות להבין למה, למצוא איך לשפר את החווייה, ואז – בהתאם למצב - לשנות את דרך הנשיאה, לצמצם אותה, ואם זה הדבר הנכון - להפסיק לשאת בכלל.
בהקשר הזה ראוי לציין שיש תינוקות שפשוט לא אוהבים להינשא במנשא. הם זקוקים לתחושת המרחב, ליכולת ליישר ולמתוח את הגפיים, ומפיקים תועלת והנאה רבה יותר מעגלה טובה. זה מוכר, זה לגיטימי, ואם אין קושי אמיתי בשימוש בעגלה (למשל, מדרכות צרות עמוסות מכשולים), אפשר להניח אותם בעגלה במצפון נקי, ולאפשר להם מגע ככל צרכם בדרכים ובהזדמנויות אחרות.
אני מקווה שהמאמר "המדריך המלא לנשיאה אינטנסיבית" יסייע לזיהוי ופתרון הבעיות שעלולות לצוץ תוך כדי נשיאה, ולהפיכת הנשיאה לכיף.
רוב התינוקות אוהבים להיות על הידיים במידה זו או אחרת. יש תינוקות שזקוקים לכך מאוד ומבקשים להינשא רוב שעות היום. תינוקות הנישאים במינון המתאים להם מרוויחים הרבה: מגע, תנועה, התנסות בתנוחות שונות, צפייה בפעילויות ההורה, וחשיפה למראות מעניינים.
אבל מה בדבר ההורים? האם יש בנשיאה יתרונות פוטנציאליים ותועלת גם בשבילנו? אני סבורה שמלבד העול יש בנשיאה פוטנציאל גדול, ושמודעות להיבטים השונים של נשיאה תעזור לנו להפיק ממנה את המיטב, לשמור על עצמנו מפני שחיקה – ולהרוויח.
מנקודת מבט אבולוציונית, תינוקות אנושיים לא נולדו עם היכולת לשאת את עצמם, וגם לא עם עגלה צמודה. הם נישאו בידי אמותיהם שעות רבות מדי יום, במשך פרק זמן לא מבוטל. מכאן עולה שגופנו כן מותאם, בבסיסו, לנשיאה ממושכת של תינוק ללא בעיות מיוחדות. וגם כיום, באורח החיים המודרני, הוא יכול לעמוד בכך היטב, אם רק נדע איך לעבוד אתו.
אז מה ייצא לנו מזה?
קיימים מספר רווחים אפשריים לאם הנושאת:
1. הנשיאה מאפשרת מגע רציף בין ההורה לתינוק
מחקרים רבים מראים שלמגע (שנעשה מרצון) יש השפעה מרגיעה: הוא מסייע לגוף לשחרר אנדורפינים (משככי כאבים פנימיים), ממריץ מערכות שונות בגוף, ומפחית מצוקה רגשית וכעס.
לפיכך, המגע עם התינוק יכול להרגיע גם את התינוק וגם את האם.
לאחר הלידה, הפעילות ההורמונאלית יוצרת אצל רוב הנשים את הדחף להיות בקרבת התינוק ובמגע אתו. הדחף הזה משתנה מאשה לאשה, אך באופן כללי ניתן לומר שהתעלמות מדחף זה עשויה ליצור מתח אצל האם. אני מאמינה כי נשיאה של תינוק רך בכפוף לצרכי האם ובמינון המתאים לה, עשויה לסייע בייצוב מצב הרוח אחרי הלידה ולצמצם את הסיכויים ל"בייבי בלוז" ודיכאון שלאחר הלידה. זאת, בתנאי שהאם הטרייה עצמה "נישאת" בידי מישהו אחר, כלומר: זוכה לתמיכה מקיפה בשבועות שלאחר הלידה.
אם האם נושאת את התינוק ובמקביל "נישאת" על ידי אנשים אחרים (הדואגים שתזכה באוכל טוב, פטור מכל עבודות הבית, ותמיכה רגשית) – מצבה יהיה טוב מאוד. אך נשיאה של התינוק על ידי אם שאינה נתמכת כהלכה, תתיש את כוחותיה ותדלדל את משאביה במהירות רבה. אם את רוצה להיות אם נושאת, כדאי שתהיי מודעת לצורך באיזון בין "נשיאה" ל"הינשאות", והתארגני כך שגם הצרכים שלך ייענו, במקביל לאלה של התינוקת.
2. הנשיאה נותנת תחושת בטחון לאם הצעירה
היא יודעת בוודאות שהתינוק נושם, מרגיש טוב, וחם לו דיו. היא מודעת לתנועותיו הקטנות ביותר, ויכולה לקלוט איתותי רעב או חוסר שביעות רצון הרבה לפני שהם הופכים לבכי. אם היא רוצה לוודא שהוא בסדר, היא לא כפויה להפסיק את עיסוקיה וללכת כל פעם לחדרו של התינוק ולבדוק אותו – כל מה שהיא צריכה זה להושיט יד לתוך המנשא ולהרגיש. תחושת הוודאות הזאת יכולה להקל מאוד על האם בשבועות הראשונים של ההסתגלות להורות. היא גם מעודדת את ההורים להוציא את התינוק החוצה ללא חשש מיותר.
כשדניאל בני היה בן שבוע, רציתי מאוד ללכת להרצאה כלשהי במרכז הקהילתי. אז "לבשתי" אותו והלכנו. הרבה מההרצאה לא שמעתי (הוא היה ערני להפליא באותו ערב), אבל זכורה לי ההתפעלות ואף התדהמה של אנשים מסביבי, ואת האמירות נוסח "איזה אמיצים אתם שאתם מעזים להוציא תינוק בן שבוע מהבית!". כאשר, בחווייה שלי, דניאל נשאר בבית כל אותו ערב. הוא בכלל לא "יצא" לשום מקום. הרי הוא היה עלי כל הזמן...
3. הנקה במנשא
רוב מנשאי הבד המסורתיים מאפשרים הנקה נוחה תוך כדי נשיאה. אמנם לא תמיד ישר מהתחלה: לפעמים התינוק צריך לגדול קצת ולמלא את המנשא כדי שזה יהיה נוח. כדאי שהתפיסה שלו תהיה טובה, וגם את צריכה ללמוד ולהתנסות כדי לפתח מיומנות – אבל פעמים רבות ההנקה לא רק אפשרית אלא גם יותר דיסקרטית: המנשא יכול להסתיר גם את השד וגם את הבטן החשופה. זה יתרון גדול לנשים שרוצות להניק אבל לא נעים להן להניק בציבור. אני תוהה כמה מהאנשים ראו אותי עם תינוק מכורבל במנשא בד ארוך, בסופרמרקט, בדואר וסתם ברחוב, זיהו שהוא אכן יונק.
4. הנשיאה מסייעת לקשר עם האב
יש פוטנציאל גדול גם בנשיאה של התינוק על ידי האב: הנשיאה מאפשרת לשניהם ללמוד להכיר ולהתקשר זה לזה. היא מאפשרת לאב לחלוק עם האם את הטיפול בתינוק, מפצה אותו על הבלעדיות של האם בהנקה (אם היא מיניקה), ומרגיל משלב מוקדם את כל בני המשפחה לכך שהתינוק יכול להיות גם על אבא וליהנות מזה.
הידיעה שהתינוק מסוגל לישון או להיות רגוע במנשא על גופו של אביו נותנת לאם תחושה שאפשר לסמוך על האב ולא צריך להיות עם התינוק כל דקה, ומשחררת אותה מתסמונת "אמא ללא הפסקה". היא גם מאפשרת לגופה לנוח ולהתחזק לאחר הלידה.
הינשאות על אבא מחזקת את בטחונם של האב והאם כאחד, ומאפשרת לבני הזוג יותר שיתוף ושוויוניות בטיפול בתינוק.
5. התרומה לגוף הנושא
ככל הידוע לי, אין כיום מחקרים המראים שלנשיאת תינוקות (באופן ספציפי) יש השפעה מיטיבה על גוף האדם הנושא. אך קיימים מחקרים רבים המראים את התועלת שיש בתרגילי הרמת משקולות. הרווחים שיש מהרמת משקולות מדורגת ומושכלת הם עצומים: החל מחיזוק השרירים, עלייה בצפיפות העצם (המסייעת להגן מפני בריחת סידן), ועד לצמצום הסיכון לסוכרת, מחלות לב וכלי דם. מכאן אפשר להסיק מסקנה סבירה, שנשיאת תינוקות, כאשר היא נעשית באופן מדורג ומתאים ליכולות של הנושאת, תביא עמה את כל היתרונות המתקבלים מהרמת משקולות.
או, מזווית אחרת: לאורך ההתפתחות האנושית, נשיאת תינוקות היתה תפקוד בסיסי והכרחי של נשים. לכן הגוף שלנו התפתח כך שיהיה כשיר למשימה. אבל כמו שקורה בתהליכים אבולוציוניים רבים, הגוף שלנו לא רק לומד להסתדר עם התביעות של סביבה מסוימת (=תינוק שצריך להינשא) אלא גם במשך השנים נעשה תלוי בה. הגוף נסמך על התינוקת, שבכובד משקלה תספק לו את הגירויים המתאימים ליצירת תאי עצם, תאי שריר ותחזוקה פיזית תקינה.
כך, אפשר לטעון במידה רבה של סבירות, שנשיאת תינוקות היא חיונית לתחזוקת השלד הנשי (ובמידה פחותה יותר, גם הגברי), ואי נשיאה של תינוקות מעלה את הסיכון של נשים לאוסטיאופורוזיס ולשברים בצוואר הירך.
6. לשאת תינוק זה כיף
אני אישית נשאתי את התינוק שלי רוב שעות היום עד גיל ארבעה חודשים, וגם אחרי שהתחיל לזחול ולבלות הרבה על הרצפה, השתמשתי במנשא יותר מאשר בעגלה. רוב הזמן זה היה כיף. אך המצב השתנה: הוא נהיה כבד יותר, לא יכולתי לשאת אותו מלפנים, והוא לא אהב להיות על הגב. בשלב הזה הוא גילה את נפלאות העגלה, ואיזה כיף זה לשבת זקוף ולהסתכל לכל הכיוונים בלי שאף אחד יסתיר. אז עברנו לעגלה, ורווינו ממנה רוב נחת.
וזו נקודה שחשוב לי להדגיש: נשיאת תינוקות צריכה להיות כיף, גם לתינוקת וגם לנושאת. זה לא אידיאל שצריך להגשים בכל תנאי! ממילא אי אפשר ואף לא רצוי להתעקש עליו בכל מחיר. להיפך: אם בנשיאה אין הנאה, יש לעצור, להפסיק, לנסות להבין למה, למצוא איך לשפר את החווייה, ואז – בהתאם למצב - לשנות את דרך הנשיאה, לצמצם אותה, ואם זה הדבר הנכון - להפסיק לשאת בכלל.
בהקשר הזה ראוי לציין שיש תינוקות שפשוט לא אוהבים להינשא במנשא. הם זקוקים לתחושת המרחב, ליכולת ליישר ולמתוח את הגפיים, ומפיקים תועלת והנאה רבה יותר מעגלה טובה. זה מוכר, זה לגיטימי, ואם אין קושי אמיתי בשימוש בעגלה (למשל, מדרכות צרות עמוסות מכשולים), אפשר להניח אותם בעגלה במצפון נקי, ולאפשר להם מגע ככל צרכם בדרכים ובהזדמנויות אחרות.
אני מקווה שהמאמר "המדריך המלא לנשיאה אינטנסיבית" יסייע לזיהוי ופתרון הבעיות שעלולות לצוץ תוך כדי נשיאה, ולהפיכת הנשיאה לכיף.
